מאת הרב יאיר גינזבורג, מנהל תלמוד-תורה ארחות יושר
"ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלת נר תמיד". (כ"ז כ')
ובגמרא (מנחות פ"ו, ע"ב) "תנו רבנן: זך, אין זך אלא נקי. רבי יהודה אומר:
כתית, אין כתית אלא כתוש. יכול יהא זך כתית פסול למנחות, ת"ל ועשרון סולת בלול בשמן כתית. אם כן מה ת"ל למאור? אלא מפני החיסכון. מאי חיסכון? אמר רבי אלעזר: התורה חסה על ממונן של ישראל".
מבואר בדברי הגמרא, כי השמן אשר שימש להדלקת המנורה הטהורה, היה צריך להיות זך בלא שמרים, וגם כתית. לעומת זאת, השמן אשר שימש למנחות המוקרבות בבית המקדש, היה צריך להיות כתית בלבד, אולם לא זך, וזאת משום שהתורה חסה על ממונם של ישראל.
מעתה יש להתפלא: ממה נפשך, אם התורה חסה על ממונם של ישראל, מדוע לא חסה על ממונם ביחס לשמן המשמש להדלקת המנורה, ומדוע דרשה שיהיה שמן זך דווקא? ואם דרשה התורה שהשמן המשמש למנורה יהיה זך, מדוע לא דרשה כן אף ביחס לשמן המשמש למנחות?
את התשובה נבין על פי המעשה הבא המופיע בספרו של הגאון רבי מרדכי פרוינדליך זצ"ל "ללמדך":
כאשר נדרש הגאון רבי אליעזר, ראש ישיבת לומז'ה, למנות משגיח חדש בישיבה, הוא נסע אל רבם של כל בני הגולה, ה"חפץ חיים" בכדי להיוועץ בו, ולבקש כי ימליץ לו על אדם מתאים. ואכן, ה"חפץ חיים" נקב בשמו של אדם מסויים, ורבי אליעזר יצא מלפניו כשהוא שבע רצון וחזר ללומז'ה.
אולם בהגיעו ללומז'ה, כבר המתין לרבי אליעזר מברק בהול מאת ה"חפץ חיים", ובו הוא מבהיר כי היות והמליץ בפניו על אברך מסויים המתאים לשמש כמשגיח, הרי שמבקש הינו להודיע כי חזר בו מהמלצתו, וכי סבור הינו שאין אותו אברך ראוי לשאת במשרה האמורה.
כשהוא נבוך לגמרי, יצא רבי אליעזר מיד לדרכו בחזרה לראדין, נכנס אל ה"חפץ חיים" וניסה להבין, מיעקרא מאי קסבר ולבסוף מאי קסבר? האם נמצא חלילה שמץ של פסול באותו אברך?!
וה"חפץ חיים" נענה והסביר: "חלילה, לא נמצא כל פסול באותו אברך, אשר מלכתחילה סברתי כי ראוי הוא לשאת בתפקיד הנכבד. אולם ימים ספורים לאחר שהמלצתי עליו, ניגש אלי אותו אברך והתאונן על כך שאין לו פרנסה… ובכן, אברך שמתאונן על פרנסה, יכול עדיין להיות עדיין "אדם גדול", אבל משגיח בישיבה, הוא אינו יכול להיות! אדם שתפקידו להתמסר למען התעלותם של אחרים, צריך להיות זך לחלוטין, מבלי כל מחשבה על גשמיות, שכן אם חושב הוא על עצמו, לא יוכל להתמסר לחלוטין למען אחרים!"
הרי לנו, כי אדם יכול לעשות עבור עצמו, ועדיין לגדול ולהתעלות. אולם מי שמעוניין להשפיע על אחרים, חייב להיות נקי בתכלית הנקיות, זך מכל נגיעה אישית ופניה עצמית.
המנחות נאכלו על ידי הכהנים בקדושה ובטהרה. אולם ככלות הכל, הן נועדו לאכילת האדם עצמו. ולפיכך, ניתן היה להסתפק לגביהן בנקיות שאינה מושלמת, בשמן כתית שאינו זך. על כן, חסה התורה על ממונם של ישראל, ולא דרשה כי השמן המשמש למנחות יהיה זך.
לעומת זאת, המנורה, הרי מאירה עבור אחרים, ומאחר והיא מרמזת לתורה כידוע, הרי שהיא מסמלת את השפעתו של האדם על התעלותם של אחרים. ובכן, כשמדובר בהשפעה על אחרים, כאן כבר נדרשת נקיות מוחלטת, ולכן על אף שהתורה חסה על ממונם של ישראל, היא לא יכולה היתה להסתפק בשמן שהוא פחות מאשר זך וכתית!
תלמידים חביבים ויקרים!
למדנו מפרשתנו יסוד חשוב שמהווה לנו דרך חיים. את הדרך שידבק בה האדם.
יכול אדם להיות מושלם בכל הליכותיו, עובד את ה' ביראה, וכך גדל ומתעלה במעלות התורה והיראה.
אבל כדי להיות משפיע על אחרים, כאן זו דרגה גבוהה יותר, וכאן חייב להיות נקי בתכלית הנקיות, זך מכל נגיעה אישית ופניה עצמית, וחייב להידמות לשמן של המנורה הטהורה שמן זית זך וכתית.
ולכן תלמידים חביבים:
❖ כשאנו הולכים לישון בזמן כדי שנוכל לקום ולהגיע לת"ת לפני שעת תחילת הלימודים
❖ כשאנו יוצאים להפסקה באופן רגוע ונכנסים בזמן לכיתה בסיום ההפסקה
❖ כשאנו מתנהגים בדרך ארץ לרבותינו בת"ת
❖ כשאנו מכבדים את הורינו היקרים
❖ כשאנו זוכרים לכבד את חברינו כראוי
אין ספק שאנו מהווים לעצמנו ניצחון עצום של היצר הטוב על היצר הרע. אבל בעיקר אנו מהווים דוגמא חיובית וסמל של חיקוי לאחרים. וא"כ אנו משפיעים במעשינו על אחרים שילכו בדרכנו, בדרך הטובה, ולכן, אנו חייבים להיות נקיים בתכלית הנקיות וזכים מכל נגיעה אישית.
ואין ספק שאם נמשיך בדרך זו, נזכה במעשינו להשפיע על אחרים ללכת בדרך זו, ואנו נהיה המרוויחים העיקריים. וכך נזכה לעשות נחת רוח של קדושה לרבותינו ולהורינו היקרים.
בברכת שבת שלום ומבורך!
